התובעת הגישה כנגד העירייה תביעה, בין היתר להשבת ארנונה. לטענת התובעת היא חויבה במשך שנים בתשלום ארנונה בגין שטח קרקע, אשר לא הוחזק על ידה כי אם ע"י אחרים. משכיר הנכס לתובעת הודיע על כך לעירייה בשנת 2002, ומאותו מועד חייבה העירייה כאמור בהודעה. התביעה הינה להשבת הסכומים אשר שולמו בגין שטח הקרקע בטרם הודעת המשכיר. התביעה נדחתה. ביהמ"ש קבע כי על אף שבמקרים מסוימים ניתן להגיש תביעה להשבת ארנונה במקום השגה וערר, מדובר לרוב במקרים בהן העירייה התרשלה בקביעת החוב. במקרה זה לא נטען כי העירייה התרשלה. במצב הדברים שנוצר, לו היתה התובעת פועלת כדין ומגישה השגה, אזי יכלה העירייה לברר במועד מי המחזיק בקרקע ולשלוח הודעת חיוב מתאימה. משלא נעשה כך, והוגשה תביעת השבה בחלוף שנים, השתנה מצבה של העירייה לרעה, ולכן אין לאפשר את עקיפת מנגנון ההשגה והערר במקרה זה באמצעות הגשת תביעת השבה
נשמע מופרך לחלוטין, כיצד ייתכן שלא נמצאה כי העירייה התרשלה? ומדוע על התובעת מוטל נטל ההוכחהכי השטח אינו שייך לה?
השבמחקתביעה רשלנות רפואית