הועדה המקומית הפקיעה מהעותרים שטחים הסמוכים לבית החולים "מאיר". עפ"י התכנית, יועדו השטחים לצרכי ציבור שונים. לאחר שנים שונו יעודי המקרקעין בתכנית לצרכי ציבור שונים וניתן היתר להקמת חניון לבית החולים על חלקות העותרים. מכאן העתירה. העותרים דרשו לבטל את העתירה מהטעם שחניון לשירות הצוות הרפואי איננו צורך ציבורי. עוד נטען כי מטרת שינוי היעוד היתה הגדלת החניון בתשלום לבאי בית החולים, ונטען כי שימוש שיש בצידו רווחיות אינו יכול להחשב כצורך ציבורי. העתירה נדחתה. ראשית נקבע כי העתירה הוגשה בשיהוי, שכן העותרים ישבו בחיבוק ידיים שנים רבות מיום ההפקעה ולא התנגדו לתכניות החלות על המקרקעין. נקבע כי הועדה המקומית כמו גם התאגיד המחזיק בבית החולים שינו מצבם לרעה עקב כך. לגופו של ענין נקבע כי חניון המשמש לסגל בית החולים יכול להיחשב כצורך ציבורי, מאחר והסגל משרת את כלל הציבור. עוד נקבע כי גם כאשר לצורך הציבורי מתלווה פן מסחרי, עדיין ניתן יהא לראות בכך צורך ציבורי כל עוד ההיבט המסחרי הוא טפל ולא העיקר. בנסיבות המקרה נקבע כי גם אם באי בית החולים משלמים בעבור שירותי החניה, ניכר כי הפן המסחרי הוא טפל למטרה הציבורית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה