עע"ם 9316/05 05/03/08 דינה של תכנית להקמת פארק עירוני תוך הפקעת כל המקרקעין הפרטיים בתחום התכנית

הועדה המקומית בקשה לשנות יעוד של שטח מיעוד חקלאי לשטח ציבורי פתוח שישמש כפארק עירוני בשטח של כ-700 דונם, לשם כך הורתה התכנית על הפקעת כל המקרקעין הפרטיים בתחומה. בעלי הקרקע במתחם הציעו תכנית אלטרנטיבית לפיה כ- 10% מהשטח המיועד לפארק יוקצה למגורים, ואילו יתרת השטח תשמש לפארק. ועדות התכנון דחו הצעה זו, ולכן עתרו בעלי הקרקע לביהמ"ש לעניינים מנהליים. ביהמ"ש קמא קיבל את עתירתם וקבע כי על ועדות התכנון לבחון שוב את האלטרנטיבה שהוצעה, אשר יש בה כדי לפחית את עוצמת הפגיעה בקנין, ומאידך אינה פוגעת בהקמת הפארק או ברציפותו. מכאן הערעור והערעור שכנגד. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור העירייה וועדות התכנון וביטל את פסק דינו של ביהמ"ש קמא. נקבע כי ביהמ"ש לא ייטה להתערב בהחלטות מקצועיות של רשויות התכנון, ויתערב רק כאשר תוכן ההחלטה בלתי סביר באורח קיצוני. עוד נקבע כי ההחלטה לא לשלב בפארק מגורים הינה החלטה סבירה מאחר ושילוב מגורים היה משנה את אופי הפארק כפי שתוכנן, לא רק באשר להקטנת שטח הפארק, אלא אף מבחינת ההשפעה שתהיה לקרבת המגורים על אופי הפעילות בפארק- על האפשרות לקיים את הפעילויות המתוכננות ללא הפרעה מצד הדיירים לנופשים בפארק ולהיפך, ללא הגבלת ימים ושעות. ביהמ"ש קיבל את טענת העירייה כי עצם העובדה שקיימים בעיר שטחים ירוקים נוספים כמו גם העובדה כי הרשות הסכימה לגזירת שטחים מהפארק המתוכנן לצורך תחבורה, מוסדות ציבור ואף קניון, אין בהן כדי להפחית מסבירות ההחלטה. ביהמ"ש דן גם במשמעות הכלכלית של ההפקעה, שכן לטענת המשיבים אין בידי הועדה המקומית אפשרות לשלם את הפיצויים הכרוכים בהפקעה. בענין זה קיבל ביהמ"ש את הודעת ראש העיר בפני הועדה המחוזית לפיה כל בעל זכויות בתחום התכנית יוכל לפנות לאלתר על מנת לקבל את הפיצוי המגיע לו. עוד נדון עניינה של משפחה אשר בית מגוריה מצוי בחלקה בתחום התכנית. בענין זה נקבע כי ביתה של המשפחה אכן יוצא מתחום התכנית, אולם התקבלה עמדת העירייה וועדות התכנון כי אין להוציא משטח התכנית את כל החלקה שבבעלות המשפחה כי אם רק את שטח הבית ושטח מסוים נוסף מהחלקה. [עיריית הרצליה והועדה המקומית יוצגו ע"י הררי, טויסטר ושות']

עא 3801/06 18/02/08 העירייה אינה חייבת בהשבה בגין סיווג שגוי של נכס לצרכי ארנונה

המערערת מנהלת עסק המעניק שירותי יופי ואסתטיקה. במשך שנים חויב העסק בסיווג "חנות". לאחר שעבר העסק מקום, בוצעה בדיקה והעסק סווג כ"בית מלאכה", בתעריף הנמוך מתעריף לחנות. המערערת הגישה תביעה להשבת הסכומים שנגבו ממנה ביתר  כאשר העסק סווג כחנות, זאת בטענה כי העירייה התרשלה. לבקשת העירייה, ביהמ"ש השלום דחה את התביעה על הסף  וקבע כי הסמכות העניינית לדון בטענות מסורה למנהל הארנונה וועדת הערר. נטען כי עצם טענת הרשלנות אינה מקימה סמכות לביהמ"ש כאשר הטענה היחידה הינה גביית יתר. מכאן הערעור. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור  וקבע כי טענה בדבר סיווג הנכס נתונה לסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה. צוין כי אכן ביהמ"ש רשאי לדון בתביעה להשבת ארנונה כאשר היא מבוססת על רשלנות, אולם לשם כך על כתב התביעה לגלות מהי הרשלנות הנטענת בפעולות ספציפיות- כגון האם העירייה שלחה נציגים לא מיומנים לבצע מדידה או התעלמה מנתונים שהציג הנישום וכיוב'. אין די בציון כי סיווג הנכס היה שגוי כדי להקים עילת רשלנות שכן טענה בדבר סיווג שגוי מצויה בסמכות בלעדית של מנהל הארנונה. [עיריית הרצליה יוצגה ע"י הררי, טויסטר ושות']

עת"מ 2129/07 01/01/08 - פרשנות תנאי סף במכרז

העירייה פרסמה מכרז למתן שירותי קליטה, מיחזור והטמנה של אשפה ביתית. ועדת המכרזים דנה במכרז והמליצה על הצעתה של העותרת כהצעה הזוכה במכרז. ראש העיר לא אימץ את המלצת ועדת המכרזים, ומשכך הוחלט על ביטול המכרז. מכאן העתירה. העירייה טענה כי הצעת העותרת לא נבחרה לבסוף לאור אי עמידה בתנאי סף בקשר לאתר קליטת הפסולת. העותרת מצידה טענה כי פרשנות תנאי הסף במכרז שונה, וכי קבלת פרשנות העותרת תביא  למסקנה כי הצעתה של העותרת עומדת בתנאי המכרז. נטען ע"י העותרת כי כאשר יש שתי דרכי פרשנות אפשריות לתנאי המכרז, יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את ההצעה על פני פרשנות המביאה לפסילתה. טענה זו נדחתה. ביהמ"ש קבע כי יש לפרש תנאי מכרז בהתאם לכללי הפרשנות המקובלים, באופן שיבטיח ככל האפשר ודאות ובהירות של תנאים. נקבע עוד כי אימוץ פרשנות מקלה לתנאי מכרז בדיעבד תביא לפגיעה במשתתפים אחרים ולמשתתפים פוטנציאליים במכרז.  העירייה הוסיפה וטענה כי ממילא כיום המכרז אינו נחוץ עוד מאחר ופורסם מכרז חדש הכולל גם סילוק ומיחזור פסולת. העותרת טענה כי מדובר בשני מכרזים שונים, אולם ביהמ"ש קבע כי בהקשר זה יש לתת משקל לעמדת העירייה ולכך שהיא סבורה כי המכרז אינו נחוץ עוד.[עיריית נס ציונה יוצגה ע"י הררי, טויסטר ושות']

ע"א 3652/06 23/12/07 המועד להגשת ערר ביוב והפרטים אשר הרשות מחויבת למסור במסגרתו

העוררים הגישו ערר להשבת היטל ביוב אשר שילמו לעירייה. בחלוף 5 חודשים מהתשלום, הוגשה בקשה של תושבים נוספים להצטרף לערר. העירייה התנגדה וטענה כי תביעתם של המבקשים להצטרף התיישנה מאחר ולא הוגשה תוך 30 מיום מיום קבלת דרישת החיוב, וכי ממילא ועדת הערר אינה מוסמכת להאריך את המועד להגשת הערר מעבר ל- 60 יום מיום מסירת דרישת התשלום. העוררים טענו כי כשמדובר בתביעה להשבת היטל ביוב ששולם להבדיל מתביעה בטרם תשלום ההיטל, חלים דיני ההתיישנות המתירים תביעה תוך 7 שנים. ועדת הערר דחתה את בקשת ההצטרפות וקבעה כי אינה מוסמכת להאריך את המועד להגשת ערר מעבר ל- 60 יום, וכי המועד להגשת ערר הינו קבוע בין בתביעת השבה ובין בערר טרם תשלום ההיטל. העוררים בקשו גם פרטים לגבי תאריך התקנת הביוב המאסף ומכון הטיהור, החלטת מועצה לגבי ביצועם, תכניות, מפרט ותשלום לקבלן. הבקשה נדחתה. ועדת הערר קבעה כי אין כל רלוונטיות לפרטים המבוקשים בהתייחס להתקנת ביב מאסף ומכון טיהור מאחר ושיטת החיוב הינה היטל ולא דמי השתתפות. שיטה זו מקנה למשיבה זכות לגבות היטל בגין תוספת בנין ללא קשר למועד ביצוע העבודות ועלותן הפועל. [עיריית הרצליה יוצגה ע"י הררי, טויסטר ושות']

הפ 211/07 18/12/07 חובת המינהל לתת לרשות זכות סירוב ראשונה במקרקעין לצרכי ציבור

 המשיבה, חברת העובדים, חכרה מהמינהל מקרקעין המשמשים כמגרש כדורסל ומתקני ספורט. בין התובעים למשיבה התקיים מו"מ לצורך רכישת הזכויות במקרקעין ע"י התובעים תוך מימוש אופציה שניתנה בעבר לרכישת המקרקעין. לבסוף החליטה המשיבה לא לאשר את העסקה ולמכור את זכויותיה במקרקעין בדרך של התמחרות. מכאן התביעה להצהיר כי המשיבים מחויבים להעביר את זכויותיהם במקרקעין לתובעים. עיריית רעננה בקשה להצטרף כצד להליך. העירייה טענה כי בהתאם להחלטה 1062 של המינהל, היא זכאית לזכות סירוב ראשונית לרכישת הזכויות במקרקעין. בהחלטה 1062 נקבע ככלל כי נכסים אשר הוקצו ללא מכרז למטרות ציבוריות, לא יעבירם החוכר לצד שלישי אלא לאחר שנתן זכות סרוב ראשונית לרשות המקומית, למשך 90 יום. העירייה טענה כי משלא ניתנה לה זכות סירוב ראשונית, ממילא אין תוקף לכל עסקה. מנגד טענו התובעים, בין היתר, כי העירייה הביעה הסכמתה ליתן אישור העברה לטאבו בקשר למקרקעין, ולכן לטענתם ויתרה בכך על זכות במקרקעין. בית המשפט קיבל את עמדתה של העירייה ודחה את התביעה. נקבע כי כל עוד החלטה 1062 בתוקף, יש לפעול על פיה, ולכן העירייה זכאית לזכות סירוב ראשונה. עוד נקבע כי הנכונות לתת אישור העברה בטאבו אינה מלמדת על ויתור, מאחר והחלטה בנושא מימוש אופציה הינה ענין לראש העיר ומועצת העירייה, בעוד שהוצאת אישורי עירייה הינה ענין לפקידים העוסקים בכך, אשר אינם אמורים לדעת על קיומה של האופציה. [ עיריית רעננה יוצגה ע"י הררי, טויסטר ושות']

עת"מ 1932/05 13/12/07 דחיית עתירה לביטול הפקעה

בתב"ע משנת 1980 נקבע כי התכנית תבוצע תוך 5 שנים מיום אישורה וכי הפקעת השטחים הציבוריים תבוצע תוך שנתיים. התכנית בוצעה בעיקרה, ואולם שניים מהמגרשים שיועדו לצרכי ציבור לא הופקעו. בחלוף 25 שנה,  הגישו בעלי המקרקעין שהופקעו עתירה לביטול ההפקעה בשני מגרשים בטענה כי הועדה המקומית זנחה את מטרת ההפקעה. העתירה נדחתה. נקבע כי המועד שנקבע בתכנית לביצועה היו משוער ומנחה בלבד, ובכל מקרה מתייחס למועד תחילת ביצוע התכנית ולא לסיומה, ולכן התכנית לא חדלה להתקיים עם חלוף המועד הנקוב בה כל עוד לא הוחלפה ע"י תכנית אחרת. עוד נקבע כי אף אם חלף המועד שנקבע בתכנית לביצוע ההפקעה, עדיין יכולה הועדה המחוזית לאשר את ביצוע ההפקעה במועד מאוחר יותר. הטענה באשר לזניחת מטרת ההפקעה נדחתה אף היא וצוין כי מטרת היעוד הציבורי בתכנית המפקיעה הינה לעיתים שמירת עתודות הקרקע למטרות ציבור. במקרה כזה נקבע כי מימוש המטרה הציבורית עשוי להתעכב אך אין מדובר  בזניחת המטרה הציבורית. באשר לאחד המגרשים טענו העותרים כי על אף שיועד לשצ"פ הוא נותר מוזנח. בענין זה נפסק כי שצ"פ הינו שטח פתוח לציבור ואין הכרח לגנן אותו או לפתח אותו בדרך אחרת. [הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה יוצגה ע"י הררי, טויסטר ושות']

עמ"נ 182/05 02/12/07 סיווג מחסני סופרמרקט לצורך ארנונה

המערער מחזיק במבנים המשמשים כסופרמרקטים. לטענתו היה על העירייה לסווג את שטחי האחסנה בכל אחד מהנכסים תחת סיווג של "מחסנים" ולא תחת הסיווג העיקרי שבו חויבו הנכסים- "חנויות לרבות רשתות שיווק ומרכולים". השגה וערר שהוגשו בענין זה נדחו, ומכאן הערעור. ביהמ"ש דחה את הערעור בענין זה, וקבע כי עפ"י ההלכה, המיושמת בצו הארנונה של העירייה, יש לחייב בארנונה עפ"י השימוש העיקרי גם שטחים בהן נעשה שימוש הטפל לשימוש העיקרי. כאשר קיימת זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה יש לראות במתקן הרב תכליתי נכס אחד לצרכי ארנונה. במקרה זה, מאחר ושטחי האחסון מהווים חלק אינטגרלי מהחנות ומשרתים אותה, אין לסווגם בנפרד. עם זאת, ביהמ"ש קבע כי תוצאה אחרת תיתכן מקום בו לשונו של צו הארנונה שונה. עוד נקבע כי ועדת הערר אינה רשאית לדון בטענה אשר לא הועלתה ע"י העורר בהשגה שהגיש. ביהמ"ש ציין גם כי לאור הכלל בדבר סופיות הדיון, אין ועדת הערר רשאית לתקן טעות מהותית שנפלה בהחלטתה. [עיריית הרצליה יוצגה ע"י הררי, טויסטר ושות']