העירייה ערכה סקר נכסים בעיר, וכתוצאה ממנו בקשה להחל לחייב שטחים אשר בעבר לא חויבו בארנונה בבתים צמודי קרקע, כגון חניות מקורות, כניסות מקורות ומרתפים. מכאן העתירה. העותרים טענו כי מאחר ומדובר בשטחים אשר לא חויבו בעבר בארנונה, העירייה מנועה כיום מלחייבם, באשר חיוב זה מנוגד לדיני ההקפאה לאור היותו שינוי שיטת חישוב או לכל הפחות שינוי סיווג אשר נעשה ללא אישור השרים. ביהמ"ש דחה את העתירה בקשר לכל רכיבי החיוב. באשר לכניסות המקורות, טענו העותרים כי הגם שלפי צו המיסים ניתן היה תמיד לחייב רכיב זה בארנונה, הרי שהעירייה לא נהגה כך ופטרה מארנונה כענין שבמדיניות. בימ"ש דחה את הטענה וקבע כי אין חשיבות לשאלה מדוע לא חייבה העירייה את הכניסות המקורות בארנונה בעבר, וכי גם אם מדובר בהחלטת מדיניות, רשאית העיריה לשנותה. באשר לחניות מקורות ולמרתפים טענו העותרים כי בשנים קודמות היה בצו המיסים פטור לרכיבים אלו בתנאים מסוימים, והעירייה ביטלה פטור זה שלא כדין ללא קבלת אישור השרים. גם בענין זה נתקבלה עמדת העירייה ונקבע כי לא היה צורך באישור השרים שכן מדובר בחיוב ארנונה לראשונה, המצוי בסמכות העירייה. עוד טענו העותרים כי אין להטיל ארנונה על מחסנים שאינם מחוברים לקרקע חיבור של קבע ועל מחסנים אשר אינם צמודים לאחד מקירות הבית. גם טענה זו נדחתה ונקבע כי העירייה רשאית לחייב בארנונה מחסנים שאינם מחוברים חיבור של קבע לקרקע, וכן רשאית היא לחייב מחסן הנמצא בחצר בית המגורים אף אם אינו צמוד לו. [עיריית אשדוד יוצגה ע"י הררי, טויסטר ושות']
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה