פד"י נד (4) עמ' 481. בתביעות השבה רבות שהוגשו נגד רשויות מקומיות רבות במדינת ישראל נתבעו סכומי כסף רבים בגין אגרות והיטלי פיתוח שנגבו מחברות קבלניות כתנאי לקבלת היתר בניה. בין היתר נתבעו
בבתי המשפט האזרחיים השבתם של היטלי ביוב ואגרת הנחת צנורות. לגבי שני מרכיבים אלו נקבעו גופי ערר שונים בחוק הרשויות המקומיות (ביוב) ובפקודת העיריות (אספקת מים) ולפיכך נתבקשה מחיקת אותם סכומים מתביעות ההשבה בשל סמכותן העניינית של גופי ערר אלו. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי לגופי הערר שנקבעו בחוק יש הסמכות העניינית לדון בהיטלי הביוב ואגרת הנחת צינורות ועל כן יש למחוק על הסף את רכיבים אלו מתביעות ההשבה שהוגשו לבתי המשפט האזרחיים. פסק דין זה משמש היום כהלכה מכרעת בתחום סמכויות ועדות הערר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה