ערעור מינהלי בגין תכנית מקומית אשר הכילה אלמנטים משביחים ופוגעניים. בשנת 1994 פורסמה תכנית מחוזית להקמת מחלף כניסה לעיר כפר-סבא, במסגרתה בוטלו 4 הכניסות המובילות אל מרכז לדיור מוגן של המערערת. בשנת 1998 פורסמה תכנית מקומית אשר קבעה, בין היתר, כניסה יחידה למרכז. המערערת הגישה תביעה לפי סעיף 197 לפיצוי בסך 1,180,000 דולר, אולם התביעה נדחתה והוגש ערר. שמאי מכריע שמונה קבע, שמאחר ששווי ההשבחה הנובעת מאישור התכנית המקומית עולה באופן משמעותי על שווי הפגיעה, אין מקום לפיצויים. מכאן הערעור. הערעור נדחה. נקבע, כי באופן הגיוני, על השמאי לקבוע בראש ובראשונה האם התכנית אכן פגעה במקרקעין. יש לדחות טענת המערערת לפיה על השמאי להתמקד באלמנטים הפוגעניים בלבד של התכנית, שכן אם זכות הקניין לא ניזוקה אלא אף עלתה, אין לצפות לפיצוי אך בשל קיומן של הוראות מסויימות בתכנית אשר יש בהן לבדן לפגוע בערך המקרקעין. בנוסף, לעניין היחס שבין התכנית המחוזית לתכנית המקומית נקבע, כי אין לראות בהן תכנית אחת לפיה יש "לגרור" את הנזק שנגרם על ידי התכנית המחוזית אל מועד פרסום התכנית המקומית. עוד נקבע, כי ועדת הערר רשאית היתה להטיל על המערערת את הוצאות הועדה המקומית בהליכי הערר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה